בכ"א אלול לפני 250 שנה, נסתלק אחד מהבולטים שבגדולי ישראל הלוא הוא חכימא דיהודאי רבי יהונתן אייבשיץ. בחיו היה הרב שנוי במחלקות והיו שהחרימו אותו אולם לאחר מותו קיבל רבי יונתן את ההכרה כאחד מגדולי האומה. דוד גדנקן עם 10 דברים שרצית לדעת על אחד מגדולי ישראל במאה ה-18.

א. ר' יהונתן נולד בשנת ת"נ (1690) בעיר קרקוב – פולין. אביו רבי נתן נטע כיהן כרבה של העיר אייבשיץ שבפלך מורביה –צ'כיה, ואמו הייתה הרבנית שיינדל. משפחת אביו הייתה נצר לאר"י הקדוש ולרבי נתן שפירא בעל ה" מגלה עמוקות".

ב. כל הכותבים על תולדות חייו של רבי יהונתן אייבשיץ, מציינים כי היה ילד פלא והתגלה כבר בילדותו כעילוי בלימוד התורה והתלמוד. כשהיה בן ט"ו שנים (1705) התייתם מאביו.

ג. רבי מאיר אייזנשטט הידוע בכינויו המהר"מ א"ש, אימץ את הנער היתום יהונתן כבן. כמי שכיהן אז כרב העיר פרוסטיץ, דאג שהמשך לימודי הנער במיטב הישיבות שבסביבתו. יהונתן הנער, החל ללמוד בישיבתו של הרב זאב וולף שפירא ובהמשך עבר לישיבה בראשות דודו רבי אליעזר הלוי אטינגן (או אטינגר).

ד. כשבגר קצת, עבר יהונתן להתגורר בוינה – אוסטריה. הגביר ר' שמעון וורטהיימר דאג למלא כל צרכיו של יהונתן. אח"כ נסע לפראג שם נשא לאשה את עלקלי, נכדתו של רבו כנער, ר' זאב וולף שפירא. חמיו היה הרב יצחק שפירא שהיה אב בית הדין בעיר בומסלא – צ'כיה. צעדו הבא היה לשהות בבית סבה של אשתו הרב מרדכי הכהן בעיר המבורג (בחלק מספרי ההיסטוריה כתוב שהיה רב באלטונה).

ה. בשנת 1715 ור' יהונתן בן כ"ה שנים, התיישב בעיר פראג, קיבל שם מינוי כראש ישיבה גדולה והפך לנותן שיעורים ודרשן ידוע ומקובל. קהילת פראג שהיתה מונהגת ע"י הרב דוד אופנהיים, קיבלה את רבי יהונתן כסמכות רבנית, בגלל סגולותיו הייחודיות. היה לו זכרון פנומנלי, חריפות בלימוד ובהוראה ופילפול מעמיק בכל תחומי לימוד התורה והגמרא.

ו. רבי יהונתן אייבשיץ אהב מאד לכתוב ספרי הלכה והגות, כתיבתם הייתה במהירות רבה והיה קל עט. תכונות אלה מסבירות היטב את פירות כתיבתו שיצאו לאור ב-98 כתבים. הידועים שביניהם הם ספריו: "יערות דבש" "אהבת יהונתן" "לוחות עדות" "קשת יהונתן" "כרתי ופלטי" "אורים ותומים" ועוד. חלק מספריו נשארו בכתובים עד היום וחלקם נמצאים וגנוזים בספריות ברחבי אירופה, ללא מידע היכן ואילו מכתביו.

ז. ידוע כי במאה ה-18 אסר האפיפיור את הדפסת התלמוד בעקבות הלשנות של מומרים כי יש בהם טקסטים בגנות הליכות הגויים ומעשיהם. רבי יהונתן היה ידוע אז בכל פראג כחריף שכל ובעל ידע בתחומים רבים, הצליח לשכנע את השלטונות לאפשר לו לחדש את הדפסת התלמוד. הפשרה הייתה שהשם "תלמוד" לא יודפס וכי יושמטו דברי "גנאי" כנגד הלכות הגויים. רבי יהונתן קרא למסכת ברכות בשם: "הלכות ברכות", ההשמטות עברו בקרה קפדנית ע"י בית דין צדק של פראג בראשות הרב דוד אופנהיים. הסדר זה היה לזמן קצר בלבד, כשגבר הלחץ ההגמונים להשמטות רבות יותר – ההסכם בוטל.

ח. לאחר כיבוש פראג ע"י הצרפתים, עבר רבי יהונתן לכהן כרבה של העיר הצרפתית מץ. השלטון האוסטרי ראה בכך בגידה רבתי והחליט להחרים את כל רכושו בפראג.
כהונתו כרבה של מץ נמשכה כ 9 שנים. לאחר פטירתו של הרב יחזקאל קצנלנבויגן, נבחר ר' יהונתן להיות רבם של קהילות הערים: אלטונה, המבורג, וונדסבק. כהונה רבנית מאד יוקרתית בקהילות אשכנז דאז.

ט. בהיותו רבה של אלטונה, פרצה אחת המחלוקות הידועות ביותר בקהילות היהודיות שבאירופה. רבי יהונתן אייבשיץ הואשם בשבתאות דהיינו בתמיכה ברעיונותיו של שבתאי צבי. בראש תוקפיו של ר' יהונתן עמד הרב יעקב עמדין מאלטונה. הסתמכותו, בהאשמותיו, הייתה בעיקר על זה שנפתחו קמעות שכתב רבי יהונתן והבנה כי הכתוב הנו שבתאות. חובה לציין כי לרב יעקב עמדין, היה כעס ארוך ימים על רבי יהונתן שכתב ביקורת חריפה על ספר של אביו של רבי יעקב.

י. במחלוקת בענין שבתאותו של רבי יהונתן מאייבשיץ, עורבו גדולי תורה. הגר"א בצעירותו שלח דברי ברכה ועידוד לר' יהונתן. הרב לנדאו "הנודע ביהודה" ניסה בכל כוחו למצוא פשרה הוגנת במחלוקת וזכה לקיטון של רותחין מצידו של ר' יעקב עמדין.
רוב תלמידי החכמים הבקיעים בכתביו ובדעותיו של ר' יהונתן מאייבשיץ, כמו גם חוקרים ידועי שם, דוחים מכל וכל את עניין "שבתאותו" ותמיכתו ברעיונותיו של שבתאי צבי. הטיעון העיקרי מסביר כי ר' יהונתן היה בקי וידען גדול בתורת הנסתר, בסגולותיה, וסודותיה הכמוסים ביותר. הטקסטים שכתב, בעיקר בקמיעות לא הובנו ע"י קוראיהן. הטענה הניצחת כנגד "שבתאותו" היא כי אם היה ח"ו שבתאיי, כיצד כתב כל כך הרבה ספרי הלכה ופסיקה שכולם בהתאם להלכה הצרופה.

רבי יהונתן אייבשיץ נפטר בכ"ב אלול תקככ"ד (1764) ונקבר בבית העלמין העתיק באלטונה.